פסק-דין בתיק ע"א 1494/03

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב  (כב' השופטת אביגיל כהן) מיום 13.1.03 בתיק ה"פ 175763/02 אשר דחה תובענה למתן פסק דין הצהרתי שהגישה המשיבה הפורמלית.

2.         הרקע

(א)        גב' אלון אסתר (להלן: " גב' אלון" או " המשיבה הפורמלית") היא אשתו של המערער והם מתגוררים בבית ברח' שוהם 8 בתל-אביב (להלן: - " הבית").

(ב)        גב' אלון הגישה תובענה למתן פסק דין הצהרתי וביקשה להצהיר כי היא הבעלים של מטלטלין הנמצאים בבית. לטענתה, נחתם בינה לבין המערער הסכם יחסי ממון (להלן: - " הסכם הממון")שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ושלפיו פרטי התכולה בבית שייכים לה בלבד. בהסתמך על הסכם הממון ניתן בשנת 1990 פסק דין הצהרתי בבית משפט השלום כפי שהתבקש ע"י המשיבה הפורמלית.

(ג)         גב' אלון טענה בבית משפט קמא כי לאחר חתימת הסכם הממון שמרה על הפרדה מוחלטת של רכוש בינה לבין המערער. כל הרכוש שנרכש לאחר מועד ההסכם נרכש מכספי מזונות ומכספים אחרים שהעביר לה המערער בהתאם להסכם הממון.

(ד)        המערער הודיע לבית משפט קמא בכתב כי הוא מסכים לבקשת גב' אלון. יודגש כי לא היתה בקשה מצידו להעתר לסעד המבוקש ואף לא היתה כל טענה כי דחיית התובענה תביא לפגיעה בזכויותיו.

(ה)        המשיב 1 (להלן: " הבנק") טען כי יש לדחות את התובענה. לטענתו גב' אלון והמערער הם בעל ואישה המתגוררים בבית אחד. אין סכסוך אמיתי ביניהם והסכם הממון האמור נועד רק לצורך התחמקות מנושים. עוד נטען כי בהיותם בעל ואישה קיימת לגביהם חזקת שיתוף בין בני זוג שלא נסתרה. ובנוסף גב' אלון לא הציגה מסמכים המעידים שהיא זו אשר רכשה את המטלטלין.

3.         פסק דינו של בית משפט קמא

בית משפט השלום קבע כי הסכם הממון מחייב את הצדדים בלבד, ואינו מחייב צדדים שלישיים, שלא היו צד להליך בו אושר ההסכם.

בית המשפט ציין כי בעוד שבהסכם הממון, שנחתם בשנת 1990, צויין כי חיי הנישואין של הצדדים התערערו, הודתה גב' אלון בחקירתה כי לא היתה מסוכסכת כלל עם בעלה, מאז שנת 1990 לא התגרשו הצדדים ואין ביניהם סכסוך גם היום. השופטת הנכבדה ציינה כי אינה מאמינה למבקשת בטענתה כי קיימת הפרדה בינה לבין המערער ביחס למטלטלין המצויים בבית. גב' אלון לא צירפה כל הוכחה לכך שהמערער משלם לה מזונות, ולטענה כי קיימת הפרדה אמיתית בין רכושה ובין רכוש בעלה. לא צורף תדפיס חשבון בנק ממנו ניתן היה לראות כי לבני הזוג חשבון נפרד, ולא צורף מסמך כלשהו המלמד שהכספים שהיו אמורים להיות משולמים על ידי המערער לפי הסכם הממון אכן שולמו. גב' אלון לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי בנסיבות המקרה דנן לא קיימת חזקת שיתוף וזכויות.

על יסוד טעמים אלה נדחתה התובענה שהגישה גב' אלון.

4.         הערעור

גב' אלון לא ראתה להגיש ערעור על דחיית התובענה. הערעור שלפנינו הוגש על ידי מר אלון.

לטענת המערער נפגע מפסק הדין קמא, בשל כך שגב' אלון מעוניינת לפנות אותו מהחלק ששכר בדירתה כדי להמנע מעיקול רכושה עקב נוכחותו בדירה. לטענתו, לא נדרשת פגיעה בזכות "הופלדיאנית" במקרה שבו הוא היה צד להליך. במקרה זה היה הוא עצמו צד להליך ואף הביע תמיכה בעמדת גב' אלון, אשר לא נתקבלה. מכאן שזכאי הוא לערער.

המערער חולק על קביעות בית משפט קמא. לטענתו לא חלה על בני הזוג חזקת השיתוף, אלא משטר של הפרדה רכושית.

5.         טענות המשיב

הבנק מצידו  טוען כי דין הערעור להדחות על הסף בהעדר זכות ערעור. המערער לא נפגע מפסק דינו של בית משפט השלום, ומכל מקום הפגיעה לה הוא טוען הינה טענה חדשה שלא הובאה לפני בית משפט השלום. גם לגוף העניין, טוען הבנק שמדובר ב"המצאה נטולת בסיס", ועד עצם היום הזה, כשנתיים וחצי לאחר מתן פסק הדין, עדיין מתגורר המערער בבית עם המשיבה הפורמלית.

העובדה שהמשיבה הפורמלית לא הגישה ערעור על פסק הדין, היא הנותנת כי הפסיקה מקובלת עליה.  הבנק מוסיף וטוען כי גם לעצם העניין לא נפלה טעות בפסק הדין קמא.

6.         דיון והכרעה